קיץ תש"ל, אוירה קשה שררה בארץ ישראל – מאורעות מלחמת ההתשה ופיגועי המחבלים ימ"ש שבעקבותיה, השרו אווירת נכאים בקרב עם ישראל, לב הכלל ידע מרת נפשו.

באותם ימים הגה רבי מנדל רעיון נשגב, לעורר רחמי שמים ולחזק את כלל ישראל באמונה ובטחון בבוראם וגואלם יתברך שמו, ע"י עריכת "ברכת כהנים" ברוב עם. הלוא אין לנו בזמן הגלות, בעתות צרה ומצוקה, על מה להישען אלא על אבינו שבשמים וברכתו אותנו בברכה המשולשת בתורה היא העומדת לנו בזמן הזה, כדברי חז"ל במדרש תהלים (מזמור ז): "רבן שמעון בן גמליאל אומר: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו סימן קללה… אמר רב אחא בזכות מה אנו עומדין בזכות ברכת כהנים"…

קדושתו של אהרן
הרעיון הבזיק במוחו של ר' מנדל, בעת שבתו עם רעו ואוהבו, מגדולי ירושלים של מעלה, הגה"צ רבי שמואל הומינר זצ"ל, אשר יחדיו המתיקו סוד בדברי תורה, דייקו באותיותיה ותיבותיה, כיד ה' הטובה על שניהם.
העיר הצדיק ר' שמואל את תשומת ליבו של ידידו: "הידעת ר' מנדל, מאז ומעולם תמה אני מה נשתנה היארצייט של אהרן הכהן, אשר הוא היחידי שהתורה גילתה לנו את יום פטירתו, כדכתיב (במדבר לג, לח): "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש החמישי באחד לחודש".

– הלוא דבר הוא! וודאי מסוגל הוא יום זה לפעול בו ישועות עבור כלל ישראל בזכותו של אהרן המכונה "שושבינן של ישראל" ואשר הזוהר הקדוש מעיד עליו ואומר כי בזכותו של אהרן כהנא קדישא יצאו ישראל מהגלות!"
נענה לעומתו רבי מנדל, איש החזון והמעש, ואמר:
"על חזקיהו המלך, אשר קרב את ישראל לאביהם שבשמים ובימיו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה, נאמר בשלחו אל כל ישראל לבוא ולהקריב פסח שני:
"ותהי שמחה גדולה בירושלים כי מימי שלמה בן דוד מלך ישראל לא היתה כזאת בירושלים. ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע קולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים" (דברי הימים ב' ל, כו-ז).
– הרי לפנינו כי סגולה לקבלת התפילות "למעון קדשו לשמים" היא ברכת כהנים ברוב עם!…"
כך, בסוד שיח נקיי דעת שבירושלים, "נולד" הרעיון הנשגב של ברכת כהנים המונית על יד הכותל המערבי מקום אשר לא זזה ממנו השכינה, כשהתאריך המתוכנן הוא יום פטירתו של אהרן כהנא קדישא.

היה זה בשלהי חודש תמוז, ימים ספורים לפני ראש חודש אב, יום פטירתו של אהרן הכהן, רבי מנדל החל לגבש קבוצה של שבעים ואחד כהנים, שיבואו להתפלל יחד בראש חודש אב, לעמוד על הדוכן לברך את ברכת הכהנים "ברוב עם הדרת מלך".
בעיני רוחו ראה את מספר השבעים ואחד ככח נשגב, כדוגמת שבעים ואחד אנשי הסנהדרין הגדולה שישבה בירושלים.
אך טרם הגיעה העת לחולל את המעמד הגדול!
בערב ראש חודש אב נפל ר' מנדל למשכב וכינוסם של הכהנים בר"ח – בוטל.
היה זה מדרכי ההשגחה העליונה…
כהניך ילבשו תשועה
חודש אב חלף, גם חודש הרחמים והסליחות כבר הסתיים, שנה חדשה עמדה בפתח כשעיני ישראל מצפות לישועה. בטרדת עבודת הקודש של הימים הנוראים, הענין כמעט נשכח מליבו של רבי מנדל.

רבי מנדל דבוק במשך כל ימות השנה ביראת שמים עילאית ואהבת ישראל טהורה, על אחת כמה וכמה בין כסה לעשור, כל כולו חרדת קודש ומתכונן הוא בסילודין לקראת היום הקדוש הבא לטובה.
בעודו יושב והוגה במשנתו, נכנס אל ביתו הרה"ג רבי מיכל הומינר שליט"א בנו של הצדיק רבי שמואל, מחשובי תלמידי החכמים בירושלים, הבקי ורגיל בפענוח כתבי יד עתיקים של גדולי ישראל.
בהתרגשות רבה הוציא מתחת ידו תכריך כתב יד עתיק, פירוש על פרשיות התורה ממחבר ספר "הרוקח" – רבי אלעזר מגרמייזא מבעלי התוספות, אשר הקדמונים העידו עליו כי כל דבריו הם דברי קבלה מפי אליהו הנביא.
רבי מיכל עלעל בכת"י והראה לרבי מנדל את אשר כותב "הרוקח" בפרשת תצוה:
שלוש מאות פעמים הוזכר אהרן ב"ואלה שמות", בויקרא וב"וידבר ה' אל משה במדבר סיני", לבד מהכתוב ב"ואלה הדברים", יש ג' מאות פעמים אהרן בשלושה ספרים… ואם היו שלש מאות כהנים עומדים בהר הזיתים והיו אומרים ברכת כהנים, היה בא משיח…

שוב עלה על שולחנו של רבי מנדל עניינה של ברכת כהנים רבתי, דחיית הדבר עד עתה לטובה ולברכה היתה, מן השמים המתינו עד שתגיע שעתו של כתב היד להתגלות.
בבקיאותו המקיפה, נזכר ר' מנדל במעשה הנפלא ברב האי גאון, שמביא רבי יהודה החסיד, רבו של בעל "הרוקח", בספרו "ספר חסידים" (נדפס במהדורת ברלין סימן תרל):
ורב האי היה עולה בכל שנה לירושלים מבבל והיה שם בחג הסוכות, כי היו מקיפין את הר הזיתים בהושענא רבה ז' פעמים ואומרים מזמורים שסידר להם רב האי.
ולפני רב האי הולכים כהנים מלובשים סיריקון ומעילים ואחריו העם והוא בתווך ורחוק מאלה שלפניו ק' אמה וכן משל אחריו והיה רב האי שוחק.
לאחר סעודת החג שאל תלמיד אחד את רב האי מדוע עמד לבדו בהקפות על הר הזיתים, ומה טעם שחק?
אמר לו רב האי: מפני שאני עולה בכל שנה מבבל להקיף את הר-הזיתים בסוכות ואני מטהר את עצמי בהושענא-רבה, אליהו הולך עמי, לכך נרחקין מאשר לפנינו ומאשר לאחרינו. ומדבר עמי ושאלתי אותו: מתי יבוא משיח? ואמר לי: כשיקיפו הר הזיתים עם כהנים. ולקחתי כל הכהנים שמצאתי להקיף. ואמר לי אליהו:
ראה, כל הכהנים שאתה רואה מלובשים מעילים והולכים בגאווה, אין שום אחד מזרע אהרן, רק אחד שהוא הולך אחר כולם והוא נמאס בעיניהם, והולך בבגדים רעים ואינו חפץ בכבוד ומשים עצמו כמי שאינו, והוא חיגר ברגלו אחת ומצד אחד חסר עין, אמר: זהו כהן אמת מזרע אהרן.
אמר רב האי: חיי, מזה שחקתי, שבכולם לא היה כהן אלא אותו בעל מום.

הרי לנו דברים מפורשים מפי רבי יהודה בן רבי שמואל החסיד, המעיד לנו שבימי הגאונים היתה התכנסות המונית של כהנים על הר-הזיתים.
רבי אלעזר מגרמייזא בעל "הרוקח" היה תלמידו של רבי יהודה החסיד, ובוודאי שניהם נתכוונו לדבר אחד. ומה שכתב "הרוקח": "אם היו שלש מאות כהנים עומדים בהר-הזיתים והיו אומרים ברכת כהנים, היה בא משיח", מקורו מדברי אליהו הנביא לרב האי גאון שכשיקיפו את הר-הזיתים עם כהנים יבוא משיח.
"ובכן", ממשיך רבי מנדל – "דורשים מאתנו לכנס שלוש מאות כהנים ולא שבעים ואחד…"
"אמנם בימינו לא ניתן להעלות כהנים להר הזיתים הגדוש בקברי ישראל, שנטמנו במשך מאות שנים בכל צלעות ההר, אך לעומת זאת הכותל המערבי גלוי לעינינו, ורבבות אלפי ישראל באים לשפוך צקון לחשם בקרבתו, דבר שהיה נמנע בזמן הגאונים, עקב כיסויו של הכותל בערמות אבנים ואשפה".
"אין מקום מתאים יותר לעריכת המעמד מאשר על יד שריד בית המקדש" – אומר רבי מנדל כשהוא מסתמך על דברי המדרש (במדבר רבה פי"א, ב):
"הנה זה עומד אחר כתלינו (שה"ש ב, ט) – זה כותל מערבי של בית המקדש שאינו חרב לעולם, למה? – שהשכינה במערב… משגיח מן החלונות – מבין כתפותיהם של כהנים, מציץ מן החרכים – מבין אצבעותיהם של כהנים, ענה דודי ואמר לי – ואני אברכם …"

זקניך ויאמרו לך
ליבו של רבי מנדל אמר לו, כי הוא עומד עתה לפני ענין מכריע עבור כלל ישראל!
– נתגלגלה לידיו הזכות, לחדש מסורת קדומה מימות הגאונים אשר בכוחה לקרב את הגאולה.
כדרכו, לא נשען רבי מנדל על בינתו – אביו רבי שמואל זצ"ל הדריכו כי לפני כל צעד מכריע בחייו עליו לשאול את עצתם של שלושה מגדולי הדור וליטול את ברכתם. מקורה של הדרכה זו הוא בדברי חז"ל (אבות דרבי נתן פ"ג, ה"ו): "חובה הוא לאדם שישמש שלשה תלמידי חכמים, כגון ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא…"
עם סיומם של מועדי חודש תשרי, פנה רבי מנדל לשמוע את חוות דעתם של גדולי ומאורי הדור.
ראשונה, נסע לשיכון ויז'ניץ שבבני ברק, למשכנו של מורו ורבו כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה"אמרי-חיים" זצוק"ל, הרצה לפניו את דבריהם של ספר חסידים ושל הרוקח והשמיע את תוכניתו לערוך ברכת כהנים המונית על יד הכותל.
– האדמו"ר זצ"ל, היה ידוע בכיסופיו וגעגועיו לשריד בית המקדש, הוא היה אומר: "אילו היה באפשרותי, הייתי מתפלל שם שלש פעמים ביום…" –
על אף חולשתו הרבה, התעניין הרבי בכל פרטי התכנית, האיר את הארותיו ולבסוף אמר בלשון קדשו:
"אל תחשוש ואל תפחד משום דבר! ה' יהיה בעזרך ותצליח במעשיך עבור כלל ישראל".

כ"ק האדמו"ר מגור בעל ה"בית ישראל" זצוק"ל, נודע במומחיותו בהבחנת כתבי-יד עתיקים. כשנכנס אליו רבי מנדל וצילום העתק כתב היד שנתגלה עמו, אישר בטביעת עינו החדה שאכן זהו כתב ידו של ה"רוקח".
"אין זה מהדברים הקלים לכנס שלש מאות כהנים"… – תמה הרבי מגור.
נתחייך רבי מנדל ואמר: "אכן לשם כך באתי, לקבל את ברכת הרבי…"
האדמו"ר נתן את ברכתו, והוסיף פרפרת נאה על הפסוק (שמות ל, יב): "כי תשא את ראש בני ישראל" – כי תשא בגימטריא תשל"א, רמז לכך שבשנת תשל"א יינשא ראש בני ישראל, ע"י ברכת כהנים…
ימים אחדים לפני עריכת המעמד הראשון של ברכת הכהנים, הופתעו המוני חסידי גור לשמע ההוראה שיצאה מבית האדמו"ר: "הרבי ציוה להשתתף במעמד ברכת כהנים ההמונית…"

כשפנה רבי מנדל אל הגאון "הסטייפלער" רבי יעקב ישראל קנייבסקי בעל ה"קהילות יעקב" זצ"ל, האציל מהודו וסמך את ידיו על עריכת המעמד בברכו את ר' מנדל מברכות פיו.
ברוב ענוותנותו הפטיר: "אין לי עסק בנסתרות, אמנם עצתי להמנע מכל תעמולה מיותרת, אחרת חוששני ש"הסטרא אחרא" יתגבר גם הוא להערים מכשולים, מוטב אפוא לחסוך הפרעות מיותרות…"

סמוך ובטוח בברכתם של גדולי הדור, התחיל רבי מנדל במימוש הרעיון, דבריהם המאירים האירו לו את דרכו בהכנתה של מצוה.
מכשולים רבים והתלבטויות אין ספור, צפו ועלו בזה אחר זה. לולי דברי האדמו"ר מויזניץ, שהדהדו ללא הרף באזניו של רבי מנדל:
"אל תחשוש ואל תפחד משום דבר" – נסוג היה מתכניתו, ברם דבריו הקדושים של רבו הנערץ וברכותיהם של יתר אדירי האומה, נסכו בו כוחות על אנושיים להתגבר ולהגיע אל המטרה.
באחד הימים נפגש עם האדמו"ר כ"ק רבי אברהם מסלונים זצוק"ל וסיפר לו על הקשיים בהם הוא מתנסה. האדמו"ר נתרגש עד עומק נשמתו לשמע דברי ה"רוקח" ועל יוזמתו של רבי מנדל, הוא הרעיף עליו ברכה ואמר בסערת נפש:
"את ברכת גדולי ישראל כבר קבלת, לך בכוחך זה ואל תתרפה! חלילה לך להבהל ממתנגדים וממפריעים…"
ברכה משולשת
הימים היו שלהי מרחשון, ליבו של רבי מנדל רחש בקרבו: "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה!"
– מועד עריכת המעמד הראשון של ברכת הכהנים ההמונית ע"י הכותל נקבע ליום שלישי, ג' בכסלו תשל"א. רבי מנדל מצא כי ביום זה מרומזת סגולת הברכה המשולשת – יום שלישי הוא יום שנכפל בו כי טוב, בחודש השלישי, בשלשה בו…

ללא כל תעמולה ופרסומת, הרחק מדיווחם של כלי התקשורת. מודעות קטנות ברחובות ירושלים, והודעה מעל גבי עתון "המודיע", היו הכלים להכרזה על המעמד – כהמלצתו של הסטייפלער זצ"ל.

– חורף בירושלים. גשמים ורוחות סוערות מתחוללות בימים האחרונים. חשש רבי מנדל שכל מאמציו יהיו לשוא, במזג אויר סוער כזה, כיצד יתאספו שלוש מאות כהנים, האם יבואו ישראלים להתברך מפיהם?! חכך רבי מנדל בדעתו אולי כדאי לדחות את המועד – והכריע: לא! כי על כן בטוח היה בברכתם של מאורי ישראל.
ויהי ביום השלישי, ג' בכסלו תשל"א, בהיות הבוקר, עת הפציע השחר עברו להם ביעף עננים כבדים בשמי ירושלים כשטיפות גשם נוטפות מהם, אך מיד נשאתם הרוח הלאה, כאילו מלאכי מרום כיבדו את השמים ופינו מקום לשמי תכלת.
מאז חורבן הבית לא נראה כזאת בירושלים!

רחובות העיר השחירו מרוב אדם, המונים המונים נהרו בכל הסמטאות המוליכות לעבר שריד בית המקדש.
זקנים וזקנות על משענתם, נשים ועולליהן בידיהן, רגלי כולם הובילו לכיוון אחד – לכותל המערבי. רבבות אלפי ישראל, מכל העדות והזרמים, הגיעו בהמוניהם מכל רחבי הארץ.
הדרכים המובילות לירושלים היו פקוקות מלחץ התנועה, כוחות משטרה הוזעקו להשליט סדר בכבישים.
להבדיל, ערביי העיר העתיקה נדהמו בראותם את הנהירה ההמונית, הן בקיאים היו במועדיהם של ישראל, שהרי כל השנים דרו היהודים בשכנותם, השתוממותם היתה אפוא עצומה: "מה קרה ביום חול רגיל…"

באותם הימים, כשלש שנים לאחר "מלחמת ששת הימים", עדיין התייחסו הערבים בכבוד ליהודים, כי נפל פחדם עליהם, עמדו ושאלו לעוברים ושבים: "מה יום מיומיים?"
"כי חג ה' לנו!" – היתה התשובה.
– איזה חג? – ברכת כהנים…
– חג חדש? – כן, יוזמתו של ר' מנדל גפנר…
השם היה מוכר להם, עשרות שנים דר ר' מנדל ברח' חב"ד בעיר העתיקה, שם ניהלה מרת מירל חנות מכולת. עמדו אפוא הערבים ושננו לעצמם:
– איד אל גפנר… (החג של גפנר…)

מתוך כובד ראש
זמן רב לפני השעה המיועדת לתחילת תפילת שחרית, כבר המתה רחבת הכותל מרוב אדם והתמלאה עד אפס מקום, האלפים שעמדו צפופים פילסו מעברים לגדולי וצדיקי הדור שהגיעו זה אחר זה.
את רגשות הציבור אי אפשר לתאר, אוירת הוד קדומים ריחפה באויר. על פני כל הנאספים שרתה רצינות והתרגשות רבה, כאילו כיוונו כולם כאחד וייחדו מחשבותיהם על מעמדי התאספות ראשי עם, יחד שבטי ישראל, בהיות המקדש על מכונו, כהנים בעבודתם ולווים על דוכנם.
השעה שבע בדיוק.
רבי מנדל ניגש אל העמוד, ופתח את המעמד בהתרגשות:
ברוכים הבאים בשם ה'.

נתאספנו כולנו על יד שריד בית מקדשנו, לתפילה המונית ולברכת מאות כהנים בברכה המשולשת בתורה. אשרינו מה טוב חלקנו שזיכנו הקב"ה להביאנו אל המקום הזה, אל הר המוריה ולהשתחוות לפניו בהר הקודש בירושלים. אוחזים אנו בזה מעשי אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב, שהשתטחו כאן בתפילה לפני הקב"ה, כמפורש בתורה הקדושה ומכאן עולים כל התפילות מכל העולם לפני כסא הכבוד, כמו שאמר בחיר האבות (בראשית כח, יז): "אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים". ואמרו חז"ל (זוהר פר' שמות): "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי של בית המקדש".

והנה, אינו דומה יחיד העושה את התורה למרובים, ובפרט ברוב עם, גדולה הדרת מלך מלכי המלכים הקב"ה, מה עוד על יד הפלטרין שלו, שריד בית מקדשנו. ובכן הבו גודל לאלוקינו, להתאחד בשפה ברורה ובנעימה קדושה, להתפלל לפניו ולפארו על יד מקום מקדשו.

זוכים אנו בתפילה זו, במקהלות רבבות עמו ישראל, לקבל עול מלכות שמים ולקדש שמו הגדול. על כן, בואו ונתדמה אל המלאכים המקבלים עליהם עול מלכות שמים באהבה ומקדישים ליוצרם בנחת רוח, נצטרף גם אנו ונישא עטרה וכתר לפני מלך רם ונשא, מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה, כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה, קדושה ושמע ישראל.
ובזה נתכונן בסלודין לרגעים הנעלים והנשגבים, עת יעמדו המוני הכהנים על הדוכן, ובהשראת כבוד שכינת עוזו יתברך, ישאו כפיהם ויברכו הברכה המשולשת, כמפורש במדרש (במד"ר): "הנה זה עומד אחר כתלנו" – זה כותל מערבי של בית המקדש. "משגיח מן החלונות" – מבין כתפותיהם של כהנים, "מציץ מן החרכים" – מבין אצבעותיהם של כהנים. "ענה דודי ואמר לי" – "יברכך ה' וישמרך!"

– הרי שכח ברכת כהנים ע"י הכותל המערבי הוא גדול ונורא מאד, להשפיע שפע קדושה וברכה רבה על כל העולם.
ובפרט לפי מה שכתוב בזוהר הקדוש (פרשת נשא קמה.): בשעתא דברכתא דא נפקא מפומא דכהניא, אינון שיתין אתוון נפקין וטסין ברקיע… וכדין הקב"ה מברך לון לישראל [-בשעה שברכה זו יוצאת מפי הכהנים אלו ששים האותיות יוצאות ועולות לרקיע …ואז הקב"ה מברך להם לישראל], בוודאי ראוי להתעורר ולהתכונן בכוונה עצומה, להיות כלים הראויים לקבל הברכה בעדו בעד ביתו ובעד קהל עדת ישראל.
מבקשים מכל הקהל הקדוש להתפלל במתינות "הס כל בשר מפני ה' כי נעור ממעון קדשו" (זכריה ב, יז), ויקויים בנו מקרא שכתוב בדברי הימים (ב ו, מ-מא): "עתה ה' יהיו נא עיניך פתוחות ואזניך קשובות לתפילת המקום הזה, ועתה קומה ה' אלקים לנוחך אתה וארון עוזך כהניך ה' אלקים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב".
ומקרא מלא דיבר הכתוב (שם ל, כז): "ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים", אמן ואמן.
לאחר שסיים רבי מנדל את דברי ההתעוררות, עבר לפני התיבה הרב החסיד רבי יחזקאל מנדל ז"ל, בקולו הרועם, בניגון תפילתו המבטא כיסופי ערגה, פתח בתפילת שחרית.
הקהל הרב החל לשפוך נפשו לפני ה', בהתעוררות עצומה שהדיה נשמעו לרחוק, תוך כדי נענועים הנובעים מחיותה של נקודת הנפש הישראלית.
לעיני הצופים מחצרות וגגות בתי העיר העתיקה, המשקיפים אל רחבת הכותל, נתגלה מחזה מרהיב עין: כגלים לבנים בלב ים, נדמה המראה המבהיק של מאות טליתות צחורות כשלג המתנענע בין המוני המתפללים…

"כהנים – עם קדושיך"
הגיע הרגע המיוחל.

מאות כהנים נדחפים בזה אחר זה בתוככי הגוש העצום של רבבות המתפללים ומפלסים להם דרך להגיע למקומם, ליד הכותל, פה ושם נשמעים קולות הקוראים:
"פנו דרך לכהנים! פנו דרך לכהנים!"

מי שלא ראה את הכהנים נערכים על יד הכותל לברכת הכהנים ההמונית, לא ראה מחזה מרהיב עין מימיו! כחומה בצורה מקיפות הטליתות הצחורות את הרחבה הגדושה רבבות אנשים, כדוגמת גל סוער שהתנפץ אל אבני הכותל ונשאר על עמדו.
המעמד מרטיט לבבות, קולו של שליח הציבור מתנשא ברמה: "הטוב שמך ולך נאה להודות", רבבות עונים אחריו בסילודין: "א-מ-ן"…
– הס הושלך על פני הרחבה הענקית, האנשים שנראו עד כה מהלכים אנה ואנה, והציבור שהיה עדיין בדרכו למפלס התחתון של הרחבה, עצרו מלכת.

דממה וחרדת קודש השתררו על פני הרחבה כולה, הלבבות הלמו, קול חד בקע מהרמקולים רבי העוצמה ונישא ברמה:
כהנים –
מאות הכהנים שעמדו שורות שורות, צמודים אל אבני הכותל, ציפו בכליון עינים לרגע נשגב זה, לעמוד בהמוניהם ולקיים את מצוותם:
לברך את עמו ישראל…
הכהנים מכל עדות ישראל – אשכנזים, תימנים וספרדים, חסידים וליטאים, כולם כאחד הרימו את קולם באחדות נפלאה –
באהבה…
דומה היה שהשעון עצר מלכת, הבריאה כולה עומדת דום, עיני הקהל העצומות, נשואות כלפי מעלה ואוזניהם עשויות כאפרכסת, הקול התנשא באויר, עלה למרום והתפשט לאורך ולרוחב, מעל לראשי רבבות המתברכים:
יברכך …
כמנגינת פלאים הפעימה הברכה שהצטלצלה ובקעה מפיותיהם של העומדים על הדוכן, וחדרה לנבכי ונימי הנפש והלב:
וישמרך –
רגעים שלא מעלמא הדין!

ההמונים מרותקים על עמדם, רעדה של יראת הרוממות אוחזתם ורטט מתפשט בכל איבריהם וכדברי הזוהר הקדוש: "בשעה שהכהן נושא את כפיו צריכים העם לשבת ביראה ובאימה ולדעת ששעה זו היא עת רצון בכל העולמות"…
שליח הציבור ממשיך להקרות והכהנים עונים אחריו.
תיבות הברכה המשולשת חוצבים לבבות, מזככים את פנימיותם של המתברכים והמברכים כאחד. כולם כאחד האמינו שאין בין אמירת הכהנים לבין חלות הברכה מפי עליון, אף לא הפסק רגע, כהבטחת הכתוב: "ואני אברכם" – וכדרשת חז"ל (חולין מט.): "כהנים מברכין לישראל והקב"ה מסכים על ידם"…

"יאר ה'" – זה מאור תורה
בג' בכסלו תשל"א הונחה "אבן הפינה" לעשרות מעמדי "ברכת הכהנים ההמונית" שהפכה למסורת בכלל ישראל הממשיכה בעז"ה עד היום הזה.
המעמד הותיר רושם אדיר, בל ימחה, על כל המשתתפים.

רבי מנדל סיפר, שזמן קצר לאחר המעמד הראשון של ברכת כהנים, הופיעה בביתו קבוצה של ששה בעלי-תשובה צעירים ובדמעות גוללו בפניו את סיפורם האישי –
התרשמותם בעת המעמד הדרמטי, עת עמדו הרבבות כחטיבה אחת, בחרדת קודש ובסילודין, לשמוע את הברכות מפי מאות הכהנים, העבירה בעצמותיהם צמרמורת שפילחה את לבם – לב האבן והדליקה שלהבת בפנימיותם, עד שלא יכלו להמשיך באדישותם לתורת ה' ומצוותיו.
מאז חל מפנה בחייהם, הם נמשכו לדעת את חוקי האלוקים, תורתו ומצוותיו, וכבר השתלבו בישיבה לבעלי תשובה…
עומד אחר כתלנו

ג' דחוה"מ פסח תשל"א – הוא היום שנקבע לקיום המעמד השלישי של ברכת הכהנים, לאחר שבער"ח שבט באותה שנה, התקיים המעמד השני.
ספיקות רבות עלו בדעתם של רבים בערב מעמד זה: האם יבואו מאות הכהנים בשעה שרוח סערה משתוללת ברחבי ירושלים?! האמנם יקבצו ויבואו המוני "עמך בית ישראל", במזג אויר סוער, תחת מטרות עוז וגשם שוטף?! האם לא יחושו זקנים וגם צעירים מפני צינת הדרכים וישארו ספונים בבתיהם המוסקים?!
התשובה הגיעה במועדה – בשעה היעודה לתחילת המעמד…

אלפי איש באו להסתופף בצילו של ה"כותל" הנערץ והנקדש. חלקם הסתתרו מרוח סועה ומסער במנהרות החפורות לארכו והשאר הסתפקו במחסה מטריותיהם הנתונות לחסדי הרוח ששיחקה בהם כבמטוטלת, נדנדה אותם מצד לצד והותירה את החוסים בצילם רטובים עד לשד עצמותיהם…
אך מים רבים לא יכלו לכבות את ה"באהבה" של ברכת הכהנים ההמונית, את השתוקקותם של הכהנים "עם קדשך" לברך את ישראל ואת צמאונם של המתברכים להתברך מפי עליון!

היתה בכך תשובה ניצחת למקטרגים והמעוררים שעמדו באותה תקופה והתפלמסו אודות יעודו של הכותל המערבי, ששוחרר מיד זדים בחסדי השי"ת. האם באמת יש לייחדו למקום תפילה בלבד, על כל המשתמע מכך – לשמור על קדושתו כפי הנדרש עפ"י ההלכה ולהתקין בו את כל הנצרך לציבור המתפללים – או שיש להתייחס אל הכותל כ"אתר לאומי", "אתר הסטורי" ולייעדו למוקד משיכה לתיירות בירושלים, להקים בקרבתו מסעדות

יוקרה וחנויות פאר, ולהכשיר את רחבתו לעריכת אירועי "תרבות" לאומיים שאינם עולים בקנה אחד עם קדושת שריד בית המקדש…
מעמד ברכת הכהנים באותו יום הוכיח לעין כל כי הכותל איננו "אתר תיירות"!

כי לאסוף אלפי אנשים בתנאי מזג אויר כה קשים, לטלטלם בדרכים על מנת להציבם תחת כיפת השמים למעלה משעתיים, איננו בכוחו של "אתר זכרון היסטורי" ואף לא בידו של "ערך לאומי עליון"… רק תורת חיים וההבטחה האלוקית: "ואני אברכם", היא שמשכה כאבן שואבת את המאמינים בני המאמינים בה.

רק בקרב אבני קודש, מהם לא זזה השכינה במשך אלפי שנים, מפכה מקור חיים, מעיין נצחי אשר לא יכזבו מימיו, מעיין אשר לא ייבש גם כשמפירי ברית עמלים לסותמו ולמלאותו עפר…
"כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל"

מי שלא ראה את מעמד הרבבות, מי שלא שמע את מאות הכהנים בברכתם – אינו מסוגל לחוש ולהבין את רום מעלת רגעים נעלים אלו, את תחושת קירבת אלוקים בשיא הדביקות ואת רגש אחדות-ישראל המפעם ברבבות המתברכים, גדולים וקטנים, אנשים נשים וטף, "רחוקים" ו"קרובים". כולם כאחד כמהים להתברך מפי עליון בברכה המשולשת בתורה, ומייחלים להארת שכינתו והתגלות כבוד מלכותו בעולם.

משמו של הרב מבריסק הג"ר יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל נאמר:
דרכם של יהודים יראים לכתת רגליהם להשכים לפתחם של צדיקי הדור לקבל ברכתם, אם כן ודאי שיש להתאמץ להיות בין המתברכים בברכת "כה תברכו את בני ישראל… ואני אברכם"…
ואכן, יהודים רבים חשו בעליל, שבזכות נוכחותם בברכת מאות הכהנים, נושעו ממצוקותיהם השונות. הם ראו חובה להכיר על כך תודה לרבי מנדל, וספרו לו בכתב ובע"פ על ישועתם שבאה ממרום.

מכתבי תודה והוקרה אלו, שנכתבו ע"י עשרות אנשים שהיו שבורי לב אשר נושעו והתעודדו בזכות המעמד, הם שנסכו ברבי מנדל את הכוחות להמשיך בארגון חמישים ואחת המעמדים ההמוניים, שזכה ליזום בחיים חיותו. גם כשנערמו בדרכו מכשולים והפרעות – והללו לא חסרו כמעט בכל מעמד ומעמד – הרי שלנגד עינו עמדו אותם חולים שנתרפאו, בחורים שמצאו את זיווגם, עקרות שנפקדו ובתים שהשלום חזר לשכון בהם, ונתנו בו את הדחף לעמוד אל מול כל גל וגל שעבר על ראשו…

רבי מנדל עצמו אף הוא ראה במעמדים אלו את הכביר במפעליו הרבים אותם זכה ליזום ולנהל. ולא בכדי, שכן בברכת הכהנים החלק העיקרי הוא "חלקו של גבוה" – "ואני אברכם", והמארגנים את המעמד אינם אלא עוסקים בהשתדלות שהמתברכים יהיו רבים ככל האפשר, האם יש לך זכות גדולה מזו?!
גדול עומד על גביהם

רבי מנדל שבכל ימות השנה היה "יהודי של משיח", הרי שבימים שקדמו למעמדי ברכת הכהנים היה כל כולו צפיה דרוכה לביאת הגואל, שהרי בכוחה של ברכת כהנים המונית לקרב את הגאולה, כדברי ה"רוקח". במשך ימים ולילות היה מתכונן בסילודין לקראת המעמד, בתפילות ובלימודים שונים, משל היה מתכונן ליום הכיפורים.
כי על כן יראתו של רבי מנדל היתה קודמת לחכמתו. את כל פעליו למען כלל ישראל פעל מתוך יראה עילאה, בקדושה ובטהרה, לא כ"עסקנות" גרידא ולא כ"פעילות ציבורית"…
– כשכל כולו חדור באהבת ישראל טהורה הלהיב את לבבות רבבות השומעים ששתו בצמא את דבריו, לכווין בתפילתם עבור כלל ישראל הנתון בצרה ובשביה, במצוקות גשמיות ושבעתיים ברוחניות, לייחד לבבם לברכה ולכוון את ליבם לאביהם שבשמים, לחנן ולהעתיר על קירוב הגאולה השלימה, השבת כהנים לעבודתם, לווים לשירם ולזמרם וישראל לנויהם, עת יקויים הפסוק (דה"ב ו, מא): "קומה ה' לנוחך אתה וארון עוזך כהניך ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב"…

כה תברכו

בשנים תשל"א-תשל"ח, התקיים המעמד חמישה פעמים בשנה: בחול-המועד של סוכות ופסח, באחד מימי השבוע שאחר חג השבועות – שבעת ימי התשלומין לעליה לרגל, בר"ח מנחם אב – יום ההילולא של אהרן.

ר' מנדל רוקד ומפזז בלהט דקדושה בתום מעמד ברכת כהנים בחוה"מ סוכות
הכהן ובאחד מימי החנוכה – בהם נושעו ישראל ע"י הכהנים החשמונאים מתתיהו כהן גדול ובניו.
לדאבון הלב, בשנת תשל"ד בה פרצה מלחמה עקובה מדם בעיצומו של היום הקדוש – מלחמת יום הכיפורים – לא התאפשר לכנס את המוני בית ישראל בחול המועד סוכות, כשהמלחמה היתה בעיצומה ואף בימי החנוכה עדיין היה חשש מפני פיגועי המרצחים – המחבלים ימ"ש והמעמד לא התקיים.
אולם בחול המועד פסח של אותה שנה התחדשה המסורת ברוב עם, כשעיני הכל נשואות למרום, מייחלות ומתחננות ליושב במרומים שיחוס וירחם על שארית עמו ישראל –
יברכם וישמרם וישם להם שלום…
משנת תשל"ח ואילך, נקבעו המעמדים לפעמיים בשנה: ימי חול המועד סוכות ופסח, זמני העליה לרגל.
מידי שנה בשנה נאספים רבבות איש מכל רחבי הארץ, ביניהם רבים מיהודי תפוצות הגולה העושים את החג בארץ הקודש, כולם עולים אל שריד בית מקדשנו, זכר לעליה לרגל, לברך ולהתברך מפי מאות הכהנים.

חמישים ואחת מעמדות זכה רבי מנדל לארגן בחייו. באחד מהם, בחול המועד פסח תשמ"ו, הארבעים ותשעה במנין, לא זכה להשתתף.
ביום שלפני המעמד הוחש לבית החולים, שם שכב כשיסורים מנת חלקו, אך להשתוממות כל הסובבים אותו, לא הסיח דעתו לרגע מ"ברכת הכהנים"…
בני משפחתו שעמדו ליד מיטתו, ידעו לכוין כאילו לפי שעון, את הרגע בו נשאו הכהנים את ידיהם על יד הכותל…

גם הצוות הרפואי ראו בעליל, כי רבי מנדל לא נמצא כעת בבית החולים… היסורים ממנו והלאה וכל כולו אחוז שרעפי קודש. התלהבותו סחפה את כל העומדים סביבו להתעלות טפח מעל הקרקע בהרהורי תשובה וערגה לקרבת אלקים.
הרופאים הנדהמים למראה עיניהם, הודו: ראשו מגיע השמימה…

המסורת הנפלאה ממשיכה להתקיים מידי חולו של מועד, בסוכות ובפסח.
בניו של רבי מנדל, ה"ה הר"ר ישראל בנימין והר"ר מרדכי יצחק הי"ו, יחד עם נכדו של רבי מנדל, הר"ר ברוך ברנדוין הי"ו, עומדים על המשמר ומכינים את כל הנדרש לקיום המעמד במועדו, לקיים את דברי אביהם וזקנם הגדול הכתובים בצוואתו:
וגם הברכת כהנים ימשך בעזהשי"ת עד ביאת הגואל צדק, ויהי ברכת ה' עליכם לנצח, אכי"ר.
רוחו של רבי מנדל גפנר חופפת על מעמד ברכת הכהנים ההמונית, בבחינת "גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" – מעמדים אלו שיימשכו בעזהשי"ת עד ביאת גואל צדק נזקפים לזכות מחוללם רבי מנדל זצ"ל, וזכותו עומדת לכל המשתתפים, המברכים והמתברכים, להתעורר לקבלת עול מלכות שמים באהבה ולהתאחד עם כלל ישראל באהבה…
עלה בליבו של ר' מנדל שיאמר שירה…

את תחושותיו המרוממות, לאחר המעמד הראשון של ברכת כהנים, העלה רבי מנדל על הכתב בשיר ושבח שכתב בחרוזים:

אשרי עין ראתה …
אדירי איומה משכימים ומקדימים, אצים לטבול במקוה ארבעים, אוצרים בקרבם לקראת קבלת השכינה כביכול – מחשבות ברוכים.
בחירי ישראל – כהני ה', מתקדשים ומתטהרים, בתוך כלל ישראל המה נאחדים, ברך את הברכה המשולשת באהבים.
גדולים עם קטנים מתלחשים, גדול יהיה היום הזה בקידוש שם שמים, יירשם ויסופר לדור דורים.
דרכי ציון וירושלים סואנים וגועשים, דורכי רגל מובילים, דוהרים אל הכותל המערבי נוהרים.
המון סוער ונלהב בשווקים, התינוקות על ידי ההורים, התלמידים עם המורים.
ותיקים קהל הקדש שבירושלים, וועודים עם אחיהם שבערים, ומה יפו פעמים בנעלים, בת נדיבים.
זקנים וזקנות על מקליהם נשענים, זוחלים בשארית כוחותיהם, זוהר פניהם יעיד רגשי קדושים.
חזרת התפילה מקשיבים בכוונים, חבוקים ועם שלשת האבות מתייחדים, חוכים ומקווים לטללי חיים.
טוהר הנפש מתבהרת כשמים, טובעים בקדושה ואת ה' הנכבד והנורא מקדישים, טפסרי מעלה לעומתם משבחים ואומרים.
ישראל כוחם כאיש אחד חברים, יעריצו את קדוש ישראל וממליכים, ימלוך ה' לעולם אומרים.
כהנים למאותיהם את רגליהם עוקרים, כמהים למצות רחיצת ידים, כמים את לבם שופכים.
לוים בשמחה נוטלים את ידי הכהנים, למנצח בנגינות המה נכספים, להלל את ה' בצלצלי תרועים.
מעמד ישראל בריבואים, ממעמקי הלב משוועים, רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל ובפילולים.
נרגשים ונסערים ממראה הפלאים, נרתעים למול הכהנים העומדים צפופים, נואקים: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
סמורים מפחד ה' כל בשרים, סנונים מכל מחשבות ורעיונים, סמוך לבם אל ה' ועשתונים.
עיניים דומעות ובבכי מתייפחים, עורגים לקול הפולח: "כהנים", עוטפים את נפשם ולפני ה' ישפכו שיחים.
פורשים ידיהם מאות הכהנים, פוצחים את הברכה המשולשת בסילודים, פורקן המצא לבניך הנאנקים.
צבאות ה' נרתעים לקול מרומים, צאו וראו כי אני הוא המציץ בין החרכים, צהלו כי אני בראש המברכים.
קודים אל ה' בפיק ברכים, קוממיות השיבנו לקודש הקדשים, קול המון ש-ד-י אליך מגעגעים.
רבבות ישראל בגילה רועדים, רוננים לה' לזכותם למעמד הפלאים, רושם כמוהו לא נהיתה מעת חרבן הבתים.
שובע שמחות על פניהם נסוכים, שיא בגאון ועל ה' משליכים יהבים, שפוטים בקרוב – שעיר ועליו בהר ציון מושיעים.
תמוכים בחסדי ה' המרומים, תוקף תהלות תפארתו יהיו מתנים, תנחומים יקבלו בהקריב אישים וניחוחים.

—
אשרי עין ראתה –
אלפי אנשים מאחינו בני ישראל, משכימים וממלאים קרית חוצות, בהכנה דרבה לעלות להר הקודש שבירושלים, אצים רצים לכותל המערבי שריד בית מקדשנו.
אשרי עין ראתה –
ביאת בנות ציון היקרות, הולכות לכותל בחרדת והדרת קודש, הלוך ושוב לחפש תחבורה כדי להגיע לכותל המערבי שריד בית מקדשנו, ולהשתתף בתפילת הציבור.
אשרי עין ראתה –
גישתם אל הקודש בלב מלא גיל, והשתחוו לה' בהר קדשו שבירושלים.
אשרי עין ראתה –
דריסת רגלי הכהנים באימה וביראה לעשות רצון קונם.
אשרי עין ראתה –
המון צבאות ישראל, מתכוננים לקבל ברכתם מאדון הכל, ע"י משרתיו הכהנים עושי רצונו יתברך.
אשרי עין ראתה –
ותיקים מתעטפים בטליתותיהם, ונושאים עין לשמים, ומניחים התפילין בדביקות עצומה.
אשרי עין ראתה –
זריזים מקדימים וטובלים במקוה טהרה, לקבלת פני השכינה בקדושה ובטהרה.
אשרי עין ראתה –
חיילותיו של הקב"ה, ממלאים כל סמטאות העיר העתיקה, וממהרים לבוא.
אשרי עין ראתה –
טהורים אצים רצים למצוא כלי רכב העולה להר ה'.
אשרי עין ראתה –
יחידי סגולה שעומדים ומתדפקים ע"י האוטובוסים, ומבקשים ממנו שימהר ויחישה מעשהו ומסעו, שיוכלו להשתתף בתפילה בעוד מועד.
אשרי עין ראתה –
כהנים זריזים מתקרבים בהדרת קודש, אל פני הקודש, ומתרוננים לעבודת הקודש, כי עבודת הקודש עליהם – היא ברכת כהנים.
אשרי עין ראתה –
רגשות קודש הנאספים, בעת קריאת הש"ץ: "כהנים", כמה חרדת קודש חופפת עליהם בזכרם איך היה בזמן הבית.
אשרי אוזן ששמעה –
קול ברכת מאות הכהנים, רועשים שמים וארץ "יברכך ה' וישמרך".

—

נס חול המועד סוכות תשנ"א
על עמך יערימו סוד
מעמד ברכת כהנים ההמונית בחול המועד סוכות תשנ"א, לא יישכח לנצח מלבות הרבבות שזכו להשתתף בו ולחזות עין בעין בנפלאות ההשגחה העליונה ובכוח השמירה של "ברכת כהנים".
ימים מספר לפני עריכת המעמד, בני משפחת גפנר עסוקים בהכנותיהם לקראתו – קביעת זמני התפילות ונשיאת הכפיים של שחרית ושל מוסף ופרסומם, זימון בעלי התפילות והכנת כל הנדרש לקבלת פני הרבבות, הכל כרגיל…
אך שלא כרגיל, "הצד שכנגד…" גם הוא התכונן הפעם לברכת הכהנים ההמונית של היהודים וההכנות משם לא היו לברכה –
מזימות רשע התרקמו באותם ימים במוחותיהם הזדוניים של המופתי הירושלמי הידוע לשמצה פייסל חוסייני ימש"ו ושל חבריו ראשי ארגוני הטרור הפלשתינאי. רשעים אלו זממו לנצל את התקהלותם של רבבות אלפי ישראל ביום חגם, ליד המקום המקודש ביותר, להתנפל עליהם ולפגוע ח"ו במספר רב ככל האפשר של נפשות ישראל, לשפוך דמם כמים סביבות ירושלים, רחמנא ליצלן.

ביום השישי שקדם למעמד, יום תיפלתם של הערבים קראו ראשי הוואקף והמופתים במסגדיהם השונים, להתקהלות המונית בהר הבית, ביום שני הקרוב:
– איש בל יעדר! כולנו לג'יהאד ("מלחמת הקודש")!!!
איטבח אל – יאהוד!!!

המודיעין הישראלי – השב"כ קיבל מידע מוקדם על המתחולל בקרב האוכלוסיה במזרח ירושלים, ועל תכנון מהומות ופיגועים באזור הכותל המערבי והר הבית. צמרת הפיקוד במשטרת ישראל התכנסה לישיבת חרום בערב החג, לדון כיצד להיערך כנגד כל המהומות שייתכן ויארעו בירושלים.
שישים גבורים סביב

יום שני ד' דחול המועד סוכות תשנ"א.
אלפים גדשו את רחבת הכותל המערבי, המנין המרכזי החל בשעה 7:30 את תפילת השחרית. המונים עמדו בתפילה, ואלפים נוספים נהרו מכל הסמטאות לעבר הכותל, להשתתף ברגעי השיא – ברכת הכהנים.
השעה 8:30 הס הושלך על פני הרחבה הענקית, עם השמע קולו של הרה"צ ר' יוסף לייב זוסמן זצ"ל העובר לפני התיבה וקורא:
"כהנים" – – –
בחרדת קודש עמדו רבבות המתברכים והאזינו לברכה הבוקעת מפי מאות הכהנים:
"יברכך ה' וישמרך" – – –
איש לא העלה בדעתו, שבאותם רגעים צלצל הטלפון במטה הראשי של משטרת ירושלים –
"כאן מדבר מפקד פלוגת משמר הגבול בהר הבית, ישנה התקהלות של כאלפיים ערביים בהר הבית, צפויה התפרעות והפרות סדר, אני מבקש תגבורת…"
המפקד חיכה עד בוש, בקשתו לא נתמלאה, אך דבר אחד לא ידע:
– יש כבר תגבורת!
ההמונים ברחבת הכותל מוגנים מפני כל התקפה –
"שישים גבורים סביב לה" – אלו שישים האותיות של ברכת כהנים. ובשעה שיוצאים מפי הכהנים שלושת פסוקי הברכה, פורחים אותיות אלו למרומים ושישים מלאכים שכל אחד ממונה על אות אחת משישים האותיות והם כנגד שישים ריבוא מישראל, והם מסכימים לכל הברכות היוצאות מפי הכהנים ואף הקב"ה מסכים לברכות שנאמר "ואני אברכם"… (ילקוט מעם לועז פר' נשא בשם הזוה"ק).
"כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה" – שהם נלחמים כנגד כל הפורעניות שבתורה.
"איש חרבו על ירכו" – אפילו אדם רואה בחלומו חרב מחתכת בירכו, ישכים לבית הכנסת ויעמוד לפני הכהנים וישמע ברכת כהנים ואין דבר רע מזיקו!!! (במדבר רבה פי"א, ג).
–
שעתיים חלפו.
רבבות אנשים נשים וטף גדשו את רחבת הכותל. אלפים רבים שהגיעו ממרחקים, הצטרפו לתפילת מוסף לשמוע את ברכת הכהנים בשניה, אוירת קדומים וקדושת החג שרתה על פני כולם.
כנהוג, הסתיים המעמד בקבלת עול מלכות שמים ברבים. קריאה אדירה בקעה מתוך קהל הרבבות:
"שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" –
"ה' הוא האלקים" – – –
–
בעוד אלפי ישראל קדושים מתפללים תפילת מוסף ומקשיבים באימה ויראה לברכה המשולשת בתורה, התקהלו מעל ראשם, על הר הבית מקום המקדש, אלפי ישמעאלים האמונים על ברכה אחרת הכתובה בתורה, ברכת "והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו", ברכת "על חרבך תחיה"…

למעלה משלושת אלפים ערביים חמומי מח, מצוידים באבנים גדולות ובכלי ברזל לרוב, התקדמו בהר הבית לעבר הכותל המערבי…

תושבי הרובע היהודי אשר חלונות ביתם משקיפים אל הר הבית, הבחינו בתכונה רבתי לקראת פעולה אלימה. בחששם לסכנת ההמונים ברחבת הכותל וברצונם לקדם את פני הרעה, הודיעו בטלפון למשטרת ישראל על המתרחש בהר הבית. אך, שווא שקד שומר…

מי אכן מנע מהמרצחים להתחיל להשתולל בשעתיים אלו…?! הלוא קולותיהם של הכהנים ושל בעלי התפילה התנשאו בחלל ונשמעו היטב על פני הר הבית, אם כן, מה עיכב בעדם לפתוח ב"ג'יהאד"…?!

– שישים הגבורים מגבורי ישראל – שישים האותיות שבברכת כהנים, עלו לפני כסא הכבוד, כפולים במספר מאות הכהנים שהשתתפו במעמד לקיים מה שנאמר:
"וישמרך" – שלא ישלטו אחרים עליך, וכן הוא אומר (תהלים קכא, ד-ח): "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, ה' שומרך… ה' ישמרך מכל רע… ה' ישמר צאתך ובואך…" (במדבר רבה שם, ו)!
"כי היית מחסה לי"

המעמד הסתיים, לאחר ריקודים של שמחת החג, בדביקות ובכיסופין להקרבת המוספין בבית המקדש החלו הרבבות להתפזר.
עשרות אוטובוסים עמדו הכן לקליטת ההמונים, רבים מהם כבר היו בדרכם לביתם, אך אלפים עדיין שהו ברחבת הכותל, לשפוך שיח ותחינה.
לפתע, נתחשמלה האוירה –
ג'יהאד!!! איטבח אל יאהוד!!!

הערבים שנקהלו בהר הבית, היו מוכנים ומצוידים בכלי משחית שונים: אבנים, שרשראות ברזל, בקבוקי זכוכית ומוטות כבדות, שהוכנו והוטמנו במשך שבועות רבים במחסני המסגדים שעל הר הבית ובמחילות שתחת קרקעיתם.

בהינתן האות, החל ההמון המוסת והמשולהב להשליך את כלי החמס שבידיו, ממרומי הר הבית לרחבת הכותל. למעלה מעשרים דקות נחת מטר בלתי פוסק של אבנים וכלי משחית אחרים, כשברקע נשמעים ברמקולים קריאות מטילות אימה, מתוככי הר הבית:
איטבח אל – יאהוד!!!
קולו של המואזין נשמע ברמה באמצעות מגבירי קול רבי עוצמה, כשהוא משסה, בצעקות היסטריות, את ערביי ירושלים ומזעיקים לעלות להר הבית. שווקי העיר העתיקה התרוקנו עד מהרה, החנויות נסגרו ואלפי צעירים הגיעו בריצה.

המקום נהפך לשדה קרב – בבהלה ובחרדה מילטו היהודים המותקפים את נפשם, כשהם נסים לתוך מחילות הכותל ולבנינים הסמוכים. זעקות פחד של זקנים, נשים וטף נשמעו מכל עבר, אבות נשאו את ילדיהם על כפיהם ונמלטו עמם במרוצה אל עבר הרובע היהודי.

מטר האבנים שנחת ברחבה, היה כה עצום שלא נראה כמותו מעולם, בכל מרצפת היו שרועים אבנים, כלי מתכת ובקבוקי זכוכית מנופצים לרסיסים.
לא היתה זו התפרצות פתאומית של חמומי מוח, אלא התקפה מתוכננת היטב וערוכה מראש. אמנם מנגד עמדה הגנת ושמירת ההשגחה העליונה – "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו", מאות האבנים שהושלכו לא פגעו כלל באלפי המתפללים, רק יהודים אחדים נפצעו קלות וקבלו מיד את הטיפול הרפואי הנכון.

מי יוכל לתאר את גודל הנס הגלוי! הלוא אלמלי פתחו הרשעים בהתקפתם דקות אחדות קודם לכן, בשעה שהרחבה היתה גדושה ומלאה מפה לפה היה עלול להיות אסון כבד ביותר. סיכוייהם של האויבים לפגוע ביהודים אז, היה גדול פי כמה וכמה ובאין אפשרות להימלט היו עלולים הבורחים להידרס איש ברגלי רעהו, רח"ל.

השוטרים המעטים שעמדו בביתנם על ההר, ניסו להדוף את המתפרעים ולהשליט סדר, אך הם התקבלו במטר אבנים כבדות שסיכנו את חייהם. הם פתחו באש לכיוון הפורעים והשליכו לעברם רימוני גז ועשן, שחלקם לא התפוצצו והערבים השליכום בחזרה.

קומץ השומרים לא הצליח לעמוד נגד אלפי המתפרעים המשולהבים. הללו הצליחו להגיע לביתן המשטרה ועשו בו שמות, קרעו את חוטי הטלפון, שדדו את הנשק ואת מכשירי הקשר שמצאו בתוכו ולבסוף העלוהו באש והשמידו את כל תכולתו.

רק כאשר תגבורת של אנשי משמר הגבול פרצו את שער המוגרבים – שנסגר ע"י התוקפים במהלך ההתפרעות – וחדרו לשטח הר הבית, ניצלו חייהם של השוטרים הלכודים, אך ששה מהם נפצעו.

מכל עבר נשמעו יריות והתפוצצויות. עשן רב החל להיתמר מעל מרחבי הר הבית וריח חריף של גז התפשט באויר.

עם הישמע נפץ היריות שנורו כנגד הפורעים, חשו אמבולנסים ערביים לפנות את הנפגעים לבתי החולים. שם הוברר להם איזו מכה עצומה הונחתה עליהם, עשרים ואחד הרוגים ומאות פצועים – את אשר הזידו לעשות ליהודים בא על ראשם – "והיו למשיסה שוסייך".

"מי יקום לי עם מרעים"
עם שוך הסערה, חזרו המתפללים אל הכותל המערבי. ברגשות מעורבים של שמחה וחרדה, הביטו על ריצפת הרחבה הזרועה אלפי צרורות אבנים וכלי משחית. זמן רב עמדו משתאים, עד שקלטו מה היה עלול לקרות חלילה וחס.

בערגה התרפקו הניצולים על אבני הכותל והודו לשומר ישראל על רוב חסדיו, בראותם עין בעין את מימוש הבקשה הנאמרת אחר ברכת כהנים: "ותעשה עמי נפלאות ונסים ולטובה אות".
כיון שבדרך הטבע לא היה ניתן להסביר את הצלתם של היהודים ומפלתם של שונאיהם, לא היו מסוגלים אומות העולם להבין זאת בשום אופן. הם הלוא לא שמעו מעולם על ברכת כהנים וסגולותיה הנפלאות, הלוא לעולם לא יבינו אותם החיים על חרבם, את משמעותו האמיתית של הפסוק: "וישם לך שלום"…

אם כן, כיצד ייתכן שאלפי אבנים לא יפגעו ביהודים ולעומת זאת מהערבים יפלו הרוגים ופצועים… אין זאת אלא שיש לגנות את היהודים…
ואכן, מועצת הבטחון של האו"ם החליטה פה אחד, לגנות את ישראל על הריגת עשרים ואחד הפלשתינים. בהחלטה תמכה גם ארה"ב…
לדעתם, ישראל נושאת באחריות מלאה לאירועי הר הבית…
–
בעולם היהודי, להבדיל, ידעו היטב להסביר את אשר אירע – רק שומר ישראל הפודה ומציל, הוא אשר היה לנו בקום עלינו אדם, במזימה להשבית ולהפר את זמן שמחתנו.

כשם שאמרו חז"ל במסכת סוכה (דף נה.) שביום שני של חול המועד סוכות אומרים הלויים שירה את המזמור (תהלים צד): "מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און". ומפרש רש"י: "מפני שפרשת 'מי יקום לי' מדברת על צרותן שהיו משועבדים בבית שני תחת מלכי פרס ומלכי יון ומלכי רומי ואף על פי כן אינן נמנעים מלשמוח שמחת מלכם, ומתפללים מי יקום לנו להצילנו מן המרעים האלה, 'לולי ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי אם אמרתי מטה רגלי וגו' ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי' – כלומר אף לפי צרותינו אין אנו נמנעין מלבוא להשתעשע בתנחומיך"…

בכל מקום, בארץ ובתפוצות הגולה, בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, מקום אשר דבר נס ההצלה מגיע – שמחה וששון ויום טוב, אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא…
רגשי ההודיה על הנס הגדול באו לידי ביטוי במסיבות חג ושמחות בית השואבה. במיוחד פרצו גלי השמחה במקום בו נעשה הנס, על יד שריד בית מקדשנו. המוני חוגגים נשתלבו במעגלי ריקודים, במשך כל ימי החג, ונתנו ידידים זמירות שירות ותשבחות למלך א-ל חי וקיים.
–
כוחה של ברכת מאות הכהנים בחול המועד סוכות, סוככה על רבבות המתברכים, כענני הכבוד שהגנו על ישראל בזכותו של אהרן הכהן בצאתם ממצרים, וכעמוד הענן שקיבל את החיצים ואבני הבליסטראות שזרקו המצרים על ישראל והשיבם על ראשם.
התקיים בנו הפסוק (דברים כג, ו): "ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך".
—
גם בשנת תשס"א, הפתיעו המוני בית ישראל את אלו הממונים על שמירה ובטחון הכותל. לאחר שבועיים של פחד ואימה אשר כמעט שיתקה את המולת החיים ברחבת הכותל המערבי, לאחר שפעמיים הניסו את המתפללים מחרדת המתפרעים בהר-הבית שזרקו אבנים לעבר רחבת הכותל.
והנה להפתעתם הרבה, רבבות הגיעו למעמד הברכת כהנים ההמונית, שהתקיימה בפאר והדר ביום שני י"ז בתשרי.

קולותיהם של הכהנים הדהדו למרחוק, והמוני בית ישראל שאבו ממעיינות הנצח, עידוד וחיזוק רב למאורעות התקופה, עת ערביי הארץ משתוללים בכל רחבי הארץ, וזוממים להשמיד להרוג ולאבד את שארית הפליטה, ה' ירחם. הנה מבין כתפותיהם של כהנים נשמעת בת קול ממרומים: "יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום!"